סיפור מקרה של ייעוץ זוגי

כאשר אנו מרגישים אובדן של מישהו שאנחנו אוהבים, אנחנו פועלים ממקום של פחד.

הורמוני הלחץ שלנו תופסים תאוצה ומתחיל מאבק עם האינסטינקטים שלנו. פתאום אנחנו מחזיקים חזק יותר, מדברים יותר, עושים יותר, ולא חושבים על שום דבר אחר.

הצד השני רואה את התוצאה של המצב וזה מגביר את התרעומת מצידו.
כשאדם נמצא במשבר הוא נכנס למצב לחימה ועושה הכל רק הרבה יותר גרוע.

כשאורית ורונן הגיעו אלי הם היו במצב מאוד קשה, לוחמני , כואב, פגוע ופוגע.
שניהם היו במצב מגננה ולא אפשרו לתהליך הבראה כלשהו לקרות.

הם היו אצל כמה יועצים והחליטו שאני האחרונה.
“אם תצליחי לשפוט בננו, אחלה, אם לא , סיימנו את הסיפור הזה כנראה שהכי טוב לבד.”
“אני לא שופטת, בטח לא בניכם, זוגיות היא לא תיק בבית משפט שצריך להכריע בו, זוגיות זה דיאדה הרמונית בתנועה מתמדת לפעמים צעדים קטנים וממדודים לעיתים בקצב מהיר ומסחרר ולעיתים רק סווניג קל מצד לצד.”
– הם לא היו פנויים רגשית להקשיב לי.

ביקשתי להיפגש עם כל אחד בנפרד ואחרי פגישה משותפת.
“הגעתי להחלטה לגביכם” – הם הקשיבו לי בסקרנות, “אתם צריכים להיפרד”!
הם היו המומים, איך אני אומר דבר כזה, איך אני לא נלחמת על הזוגיות שלהם.
לי היה ברור שהם לא רוצים להילחם על הזוגיות הם רוצים להילחם אחד בשני!

ואם מטרת הלחימה לא תשתנה אין טעם לתהליך, הוא ישיג בדיוק את המטרה הלא רצויה.
הדרכתי אותם להיפרד טכנית ורגשית באופן זמני, לבדוק את הפרידה. מתוך הלבד הם יבינו שהם רוצים להיות יחד!
כשהם חזרו, הם נכנסו לחדר יד ביד.
“הפרידה הזאת, החושך הזה הכריח אותנו להתמקד במחשבות ובפעולות שלנו ולא בסכסוך החיצוני שלנו. התבוננות בעצמנו הייתה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להתחיל להציג את הטיעונים שלנו ולהיות קשובים לטיעונים של האחר, כדי שנוכל סוף סוף לעבור אותם.”

כשהתחילו להתחבר מחדש, הם באו ממקום של הבנה ואהבה, ולא טינה ופגיעה. כפי שאתם יכולים לדמיין, זה שינה באופן דרמטי את האינטראקציות שלהם. ובמקום להסתובב במחזור השלילי של העבר, הם הצליחו ליצור חוויות חיוביות חדשות לשיתוף.

“שנינו היינו באותו מקום אפל, והתחושה של האובדן בפרידה נשאר תזכורת למה אנחנו עובדים כל כך קשה כדי לשמור על מה שיש לנו. למה חשוב תמיד לדבר ממקום של אהבה, לא מקום של כאב, רוגז, כעס, או תשישות.”

בעוד צעד ההפרדה הדרסטי הוא בדיוק מה שעזר להם להתחבר מחדש, זה לא צריך להגיע עד לשם, ואני בטח לא עושה את זה עם כל זוג.

במקום לתפוס, להילחם ולהגיב (רוב התגובות מבוססות על פחד) ולהתמקד בכאב שלנו, היינו יכולים להשתמש באהבה כדי לראות ולהבין את הפגיעה שהאדם האחר הרגיש.

במקום להמשיך בסלילת הקונפליקט השלילי שלנו, תוך התמקדות רק בעוולות שנעשו לנו, היינו צריכים לצעוד לאחור ולהיות כנים עם עצמנו על תפקידינו ביחסי הקונפליקט.

בני הזוג צריכים להבין שההתנהגות שלנו היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשלוט בו, והפעולות שלהם צריכות להשתנות כדי להעביר אותם למקום טוב יותר.